תוכן

ח) ונחזור לבאר ענין ה' הוא האלקים, כי הנה אלקים הוא נוקבא. ויהו"ה, הוא דכורא, והקטן נתלה בגדול, והלו"ל אלקים הוא יהו"ה, וא"כ למה אנו אומרים, יהו"ה הוא האלקים. אבל הענין יובן עם הנ"ל, כי הנה ביוה"כ, עלתה רחל עד חזרת המוסף בכתר דאימא, ואז ז"א הוא טפל אליה, כי הוא לא עלה כלל, והיא עלתה כל המדרגות ההם. ועתה אחר המנחה והנעילה, אשר עלה ז"א עד מקום נוקבא, והושווה אליה, לכן אומרים ה' שהוא ז"א, עלה עד מקום עליית נוקבא, הנקראת אלקים. ונלע"ד, כי כפי זה היה ראוי לאמור, אחר תפלת לחש דנעילה, ולא אחר החזרה. ואפשר כי הטעם הוא שלא להפסיק בין הלחש והחזרה. גם יובן ע"ד הנלע"ד שכתבתי לעיל, כי ב' כוונות נכללו כאן, ענין זו"ן, וענין ז"א ועתיקא. וכיון שאין עליית ז"א בעתיקא, עד אחר החזרה, לכן אומרים ה' הוא האלקים, אחר חזרת העמידה.